את המצוות הקבועות בתורה נהוג לחלק ל-2 סוגים עיקריים – מצוות עשה (תרי"ג מצוות), ומצוות "לא תעשה" (רמ"ח מצוות).
במאמר הבא, נתמקד במצוות עשה הנוגעת לשימוש בציצית וטלית ובכלל, נסביר לכם מספר דברים שחשוב לדעת על הלכות ציצית ועל הקשר הבלתי נפרד שלהן לצבע התכלת.
טלית – קצת רקע
הטלית היא למעשה בד אותו גברים לובשים על גופם ביהדות לאורך התפילה. לפי תורת הקבלה, טלית אמורה להיות לבנה לגמרי.
ייתכן כי עובדה זו תבלבל אתכם מעט – הרי סביר להניח כי ראיתם לא פעם טליות עם פסים.
ובכן, הספרדים לובשים טלית לבנה לפי תורת הקבלה, בעוד כי אשכנזים לובשים את אותה הטלית עם הפסים, והם מזכירים את מצוות טלית פתיל תכלת שלא תמיד מתקיימת בימים אלו.
ציצית – קצת רקע
ציצית עשויה מ-4 פינות וצדדים, כאשר את הפינות נהוג לכנות בתור "כנפות". הכנת הפתילים מתבצעת בקפידה, זאת מאחר וקיימות מספר שיטות קשירה שונות שצריך לפעול לפיהן.
את הציווי על הציצית ובכלל, אזכור לאותן הלכות ציצית ניתן בספר במדבר, פרק ט"ו – פסוקים ל"ז – מ"א.
בפסוקים אלו, ה' אומר למשה כי עליו לומר לעם ישראל שכעת עליהם לעשות ציצית ולהשתמש בה, על מנת שזו תזכיר להם את יציאת מצרים שאירעה בזכות חסדי ה' שריחם על עמו ישראל.
כיצד התכלת אבדה?
התכלת, שהייתה בשימוש עבור המצווה המקורית וכן גם עבור המשכן ובגדי הכהונה נעלמה לאורך הדורות, כאשר כבר לפני 1,000 שנה רוב הקהילות היהודיות ברחבי הגולה פסקו על הפסקת השימוש בה.
הסיבות לכך רבות ומגוונות, אך ניתן לקשר אותן למספר גורמים מרכזיים. לאחר החורבן הרומי של בית המקדש, פסק לגמרי השימוש בבגדי הכהונה – לרבות הבגדים שהיו בהם תכלת.
לצד זאת, במאה ה-4, הגבילה הקיסרות הרומית מגבלות חמורות על השימוש בצבע התכלת, לצד צבעים כמו ארגמן – כאשר שני הצבעים הללו נחשבו בעולם העתיק צבעים יקרים, שהשלטונות ניסו לנכס לעצמם.
חידוש התכלת בימינו
עוד במאה ה-19 היו לא מעט ניסיונות למצוא כיצד לייצר את התכלת המקורית, ולא מעט חוקרים ניסו להעלות את הממצאים שלהם בפני רבנים.
הרב אליהו טבגר וד"ר ישראל זיידרמן זיהו חילזון בשם ארגמון קהה קוצים בתור אותו החילזון בו אבותינו השתמשו עבור טלית פתיל תכלת.
הרבה לפני כן, בספר "מקור החיים", כתב האדמו"ר מראזדין כי צבע התכלת הופק מ-'פורפרה' – ולמעשה זהו שמו היווני של אותו חילזון.
פעילותה של אגודת פתיל תכלת
הגילוי של פרופסור אוטו אלסנטר ממכללת שנקר ברמת גן היווה נקודת מפנה בנושא. חוקרים רבים אמנם זיהו את החילזון בעבר בתור אותו החילזון המקראי, אך הוא הראשון שהציע דרכים ייחודיות לקבל את אותו הגוון המקראי, בין היתר על ידי נוזל שהתמצית שלו מגיעה מהבלוטה התת–זימית של החילזון.
התגלית זכתה לתשומת לבו של הרב אליהו טבגר, שהקים בשנת 1992 את אגודת "פתיל תכלת" ביחד עם ד"ר אורי גרינשפן וד"ר ברוך סטרמן. מאז ועד היום, האגודה פועלת למען ייצור פתילי תכלת בהתאם לתגלית המהפכנית והמצווה המקורית, לצד קידום הסברה נרחבת בנושא.
